הספדים

המציאות בה אנחנו חיים במדינת ישראל רווית המלחמות הביאה להשוות רבים מאנשיה לגדולה. למפקדים רבים מקום בהיכל התהילה. מפקדים עם גבורה עילאית שהין יוצאי דופן בחייהם וברגעיהם האחרונים. אך, כפי שאני אורה את זה, אין מפקד אחד, מ"פ אחד, שהיה כה איכותי ומוערך על ידי החיילים עליהם פיקד, ועל ידי הצבא בן שירת, כמו אייל שומינוב, שמו עצמו הוא השראה לליבם של רבים מחייליו, התנהגותו היא דוגמא ומופת, וכל אשר עשה, עשה הכי טוב שהיה אפשר.

שומינוב, היית מ"פ אדיר וטוב לב, גאון ושקדן, כישרוני וחרוץ, איש אשכולות ואיש שטח, והכי חשוב היית אמיתי ונאמן לעצמך. כל הפעולות שעשית, עשית הכי טובת במסירות אין קץ ושום דבר לא היה יכול להסיט אותך מהמטרה.

ב – 7 לאוקטובר ירדת כחלק מכוח מצומצם של הגדוד בשעה 06:30 בבוקר לדרום, כבר בדרך כתבת לי הודעה שיש פה משהו אחר שאי אפשר לתפוס. נלחמת ביחד עם החפ"ק שלך בנובה ואח"כ המשכת ליישוב כיסופים שם תחת אש חילצת אזרחים. במהלך הקרבות חטפת כדור ביד, פינו אותך לבי"ח, שלחת לכולנו תמונה של היד עם החור וכתבת "אני בדרך חזרה". כשהרופאים אמרו לך שאתה צריך להישאר ולהחלים, החלטת שזה לא מתאים לך, שיש לך פלוגה ופשוט הלכת משם. פתאום הופעת במשרד המג"ד וכולנו היינו בהלם לראות אותך.

"אנו מצויים בשךב ראשוני של אחד מהקרבות הגדולים בהיסטוריה [...]"ץ אני זוכר ששמעתי אותך אומר מילים אלו, מתוך נאומו של צ'רצ'יל במעמד הצטרפות בריטניה למלחמת העולם השניה, לפלוגה שלך ב – 27 לאוקטובר יום שישי, ערב הכניסה הראשונה של הגדוד לרצועה. רק אתה יכולת לקשר בין הדברים. זה ממש הזכיר לי את היום מ"פים מצטיינים בו ביקרנו אצל נועם לניר בתל אביב, וכל שאלה שהוא שאל ידעת לענות עליה, ולי היה פרצוף של "מאיפה למען השם אתה יודע את זה".

הידע הרב שלך, אהבתך ללמוד, היכולת שלך לחשוב ולהסיק מסקנות, הפכו אותך להיות מ"פ כל כך טוב. הכי טוב. כקצין אג"ם של הגדוד היית עושה לנו לא מעט פעמים חיים קשים. תמיד היית מאתגר בשאלות שלך ושואל למה? תמיד היית אומר דעתך ומשגע אותנו, אייך היית אומר? "אני רק אומר את דעתי אבל תעשו בסוף מה שאתם רוצים ...". ואחרי שהיינו עושים מה שאנחנו רוצים, היית ממשיך לשגע אותנו. זה היה מטריף אותי.

פלוגה היא המקום הראשון בו המפקד משרה מרוחו על חייליו, ובאופן מוחשי קובע את רוח הפלוגה. לפלחוד היה את הרוח שלך. יכולת לראות לפי מה החייל עושה שזה החייל שלך. פלוגה משימתית, מקצועית ואחראית.

משימתית כשם שאתה היית עם ברק בעיניים וצועק "אחריי!". בכל מקום היית ראשון במעשים ולא בדיבורים.

מקצועית כמו שאתה אהבת את המקצוע והיית מחויב ללמוד כמו שהיית מחויב לנשום. לא אשכח את הוויכוחים המקצועיים שלך בלחימה, ואת הבדיחות על תצוגת הטנקים עם אטיאס מ"פ השריון.

ואחראית. אחראית כמו המחויבות שלך לאנשים. היית מפקד קרבי שקודם כל אוהב את פקודיו.

תוך כדי הלחימה היו לנו שיחות רבות על החיים. תמיד נהניתי לדבר איתך, ולהקשיב לך. תמיד השיחות איתך היו עמוקות ובעלות משמעות. אף פעם לא דיברת על משהו סתמי. תמיד אלה היו שיחות רציניות. אני זוכר שכל הזמן דיברת על החלום שלך לצאת החוצה וללמוד פיסיקה. אבל כל פעם אמרת שהוא יכול לחכות כי צריך אותך עכשיו, ואתה הארכת את השירות שוב ושוב.

שומינוב, אני פה להיפרד ולהגיד לך שלום אחרון. שלום לחבר אמת. חבר חכם ושנון. חבר שתמיד יגיד לך רק את האמת. חבר עם חוש הומור לא בדיוק מפותח, אבל עם בדיחות שנונות וכה ציניות שאי אפשר היה שלא לצחוק מהן. מבעד לחזית הרצינית שלך היית בחור רגיש עם לב זהב.

אוהבים וכבר מתגעגעים,

החברים ומשפחת גדוד שקד